במיטתו הילד תפילה לוחש.
ידיו קטנות, ראש זהב מביט.
הס, הס, מי זה פה רוחש?
אורי הוא המתפלל תפילת ערבית.
אדוני, ברך את אמא, כך צריך לומר.
נורא מצחיק שמתרחצים, חבל שזה ניגמר.
הקר כזה מן קר, החם כזה נחמד.
אדוני, ברך את אבא, גם אם זה לא איכפת.
אם אפתח קצת לצדדים את האצבעות,
אז אוכל את האומנת חנה, פה לראות,
היא לובשת מין שימלה מכזהו מן חוט,
אדוני, ברך אותה, אבל ברך אותה לחוד.
לי יש גם חוט, ואני שוכב לי במיטה.
יש לי גם שמיכה, ואני סוחב אותה,
ואני עוצם ת'עיני ואנ' מתכווץ במן כוויצה,
ואף 'חד לא יודע שאני בכלל נמצא.
תודה לך, אדוני, בעד היום הנהדר.
אולי רציתי עוד דבר שהוא לומר?
את אבא כבר ברכתי, את אימי, את אומנתי,
אה, אני כבר נזכרתי, אדוני ברך אותי.
במיטתו הילד תפילה לוחש...
|
